"רציתי לבחון את עצמי"

זו הייתה ללא ספק חוויה אדירה – מלאה במאמץ עצום ובהקרבה. לא ציפיתי שזה יהיה כל כך קשה. ידעתי שמדובר באתגר, פיזי ומנטלי כאחד, אבל זלזלתי בעוצמה האמיתית שלו. וזה בדיוק מה שמשך אותי אליו.

רציתי לבחון את עצמי. לבדוק אם החוסן המנטלי והפיזי שלי יכול לעמוד במשימה. לומר שאתה חזק ולהאמין בזה – זה דבר אחד. להוכיח את זה – זה כבר סיפור אחר לגמרי. והמרוץ הזה היה ההזדמנות המושלמת לגלות את התשובה.

בחודשים שלפני המרוץ התאמנתי יום ולילה, רץ כמה שיכולתי בכל יום. הנפח השבועי שלי נע בין 80 ל־100 קילומטרים – תוך כדי עבודה מלאה בעסק עוגיות שאני מנהל. ניסיתי לשמור על שמחה באימונים, לאפשר לעצמי ליהנות ולא להישחק מעומס החיים. לשמחתי, לא נפצעתי פציעות רציניות בתקופה הזו – רק עייפות טבעית – והרגליים שלי נשארו חזקות.

היה לי מזל עם תמיכה יוצאת דופן. TRUE MOTION דאגו לנעלי הריצה שלי והפחיתו מהעומס האדיר על הגוף. צוות OACE סיפק לי ציוד וביגוד לאימונים. גם התזונה הייתה קריטית – הבסיס לכל המאמץ וההקרבה שלי.

"קר יותר מהרגיל לעונה"

ביום המרוץ הרגשתי מוכן. זינקתי לצד חברי קונראד, שבזכותו בכלל נרשמתי למרוץ. בלעדיו – לא הייתי עושה זאת. האומץ והכוח שלו נתנו לי השראה. התחלנו יחד בשמונה בבוקר, בטמפרטורה קפואה של 5 מעלות – קר מאוד לעונה הזו.

ה־20 קילומטרים הראשונים היו נסבלים. רצנו יחד בקצב יציב, אולי אפילו מעט מהיר מדי עבורי. בשלב מסוים קונראד האיץ ונעלם קדימה, ואני המשכתי לבד. ככל שהקילומטרים נערמו – כך גם העייפות. הקרסוליים והברכיים החלו להתעייף. למזלי, חברים הגיעו לעודד אותי, עם אוכל וחטיפים. פביאן, חבר קרוב, הגיש לי גיוזות חמות וטעימות – טרפתי אותן בדקה. הבנתי שוב עד כמה התזונה קריטית לרץ אולטרה.

אחרי העצירה המשכתי, ממוקד, עם מטרה פשוטה: לדחוף כמה שאפשר – בלי לשבור את הגוף. הלקח שלמדתי היה חד: גבולות קיימים רק אם אתה מאמין בהם. אם אתה מאמין שאתה בלתי מנוצח – הם נעלמים.

"הלכתי לאיבוד ביער"

בקילומטר ה־55 הלכתי לאיבוד ביער במשך 45 דקות. זה שבר אותי מנטלית. הייתי מתוסכל ועייף. אבל כשהגעתי לתחנה הבאה קיבלתי מילים מעודדות שהחזירו לי את הנחישות. הגעתי לקילומטר 70, מרגיש טוב יותר – למרות העליות והירידות בכל צעד. ככה זה בחיים: למצוא כוח בדיוק כשנדמה שאין לך יותר.

בקילומטר ה־80 כבר הרגשתי את הגוף נשחק, בעיקר בכפות הרגליים. כאבי הברכיים והגב נעלמו, אבל הלחץ ברגליים היה שונה – משהו לא הרגיש נכון. ידעתי שאני חייב להמשיך. עם נעלי U-TECH Aion Elements על הרגליים – לא הייתה דרך חזרה. נשנוש קצר, מנוחה מהירה – והמשכתי.

הלילה ירד. הקור חדר פנימה, היער התמלא בקולות מוזרים, והמחשבות שלי החלו להסתחרר. אחרי יותר מ־18 שעות ריצה דרכתי בבוץ עמוק – והאימפקט גרם לרצועה בכף הרגל להיקרע. לא יכולתי לדרוך כמו שצריך, אבל לא הייתה לי ברירה. כואב, מדמם, בוכה – המשכתי. צעד אחר צעד.

"הכול היה שווה את זה"

בשעות האחרונות, המוטיבציה שלי הגיעה מהמבט למטה – לראות כל צעד נוסף, הוכחה שאני עדיין מתקדם. בקילומטר ה־93 ביקשתי מיונס, הצלם מהצוות שלנו, ללוות אותי לקילומטרים האחרונים. העידוד שלו היה קריטי. הוא הזכיר לי שאני חזק יותר ממה שאני חושב.

וכך היה. אחרי 21 שעות ריצה חציתי את קו הסיום – 109 קילומטרים מאחוריי, כולל ההסתבכות ביער. זה היה רגע של הודיה שאין דומה לו. הכאב, המאבק, ההקרבה – הכול היה שווה את זה.

זו הייתה החוויה הפיזית והמנטלית האינטנסיבית ביותר בחיי. היא הראתה לי מי אני באמת. היא אפשרה לי להיכנס אל הלא־נודע, לשרטט קו ולומר: “זה כבר לא בלתי ידוע – את החלק הזה בעצמי כבר הכרתי וניצחתי.”

הלוואי שכל אחד יוכל לחוות משהו דומה – אולי לא מרוץ אולטרה של 100 ק"מ – אבל אתגר שיגלה לו מי הוא באמת. זה אחד המתנות הכי יפות שהחיים יכולים לתת.

מחקר ופיתוח: טכנולוגיות מוכחות מדעית

כמעט 100% מהטכנולוגיה שלנו מבוססת על מחקר ביומכני וממצאים מדעיים. פרופ’ ד"ר גרט־פטר בריגמן, ראש המכון לביומכניקה ואורתופדיה באוניברסיטת הספורט בקלן במשך עשרות שנים, היה שותף מרכזי בפיתוחים החדשניים ביותר בתחום נעלי הריצה. כבר יותר מ־25 שנה שהוא מהווה אבן יסוד בענף – מומחה מבוקש על ידי ענקיות התעשייה.